הכרעת דין בתיק ת"פ 69-07-09

כתב האישום שהוגש ביולי 2009, מייחס לנאשם ביצועה של עברת תקיפה חובלנית:

הנאשם היה בעת הנטענת סמנכ"ל בחברה, וביום 31.3.08 השליך לפי הנטען על עובדת החברה ענת זוארץ, המתלוננת, כסא שפגע בראשה וגרם לה לחבלות.

בהתאם להסכמה דיונית שתועדה בפרוטוקול יום 18.10.10, החבלה נשוא האישום הינה פגיעה במצח של המתלוננת.

הנאשם טען, כי לא השליך כסא כלשהו לעבר המתלוננת, אלא ערם כסאות במערום מסודר, ולא התכוון כלל לפגוע במתלוננת.

ראיות התביעה:

המתלוננת גב' זוארץ העידה ומסרה, שבמועד האירוע היא היתה אחראית על שינוע רהיטים ורכוש נוסף של החברה עקב ארגון מחדש של החברה והעברת חלק מפעילותה למקום אחר. עקב זאת, באותו בוקר היו במסדרונות ובחדרים פריטי ריהוט וכו', שהמתינו להעברתם. בחדרו של המתלונן הונחו זמנית שמונה-עשרה כסאות כבדים, ממתכת ועור, שהוצאו מחדר הישיבות המקורי. הנאשם, שככל הנראה כעס על כך, החל להוציא או 'להעיף' את הכיסאות מחדרו. המתלוננת יצאה מחדרה למסדרון ופנתה לנאשם כדי להרגיעו ולהסביר לו את המצב, ואז הסתכל הנאשם על המתלוננת "במבט של רצח בעיניים", הניף את אחד הכסאות הכבדים והעיף אותו עליה. המתלוננת ניסתה להתחמק אך נפגעה במצחה, וצעקה על הנאשם. הנאשם נכנס לחדרו, יצא, תפס כסא נוסף והרימו לכיוון המתלוננת, אך זו נמלטה מהמקום, כשהיא מדממת.

לציין, כי המתלוננת תיארה גם פגיעה בעינה, שתוארה בתצלום שהוגש [ ת/3], אך לנוכח הסכמתם הדיונית של הצדדים, תתייחס הכרעת דין זו אך ורק לפגיעה במצחה של המתלוננת.

בעת המקרה נכח במקום אסף נוריאלי, שישב בעמדת המזכירה שבהמשך המסדרון, וכשהמתלוננת ירדה במעלית, פגשה בקומת הכניסה את סיגל אמיר שראתה את המתלוננת מדממת.

המתלוננת פנתה למשטרה רק לאחר תשעה ימים, שכן יו"ר החברה ביקש ממנה להימנע מתלונה,  והבטיח טיפול פנימי באירוע.

המתלוננת פוטרה מעבודתה בחברה לאחר כחודשיים.

בחקירתה הנגדית שללה המתלוננת אפשרות, שהנאשם ערם כסאות במסדרון, ועמדה על כך שהוא זרק עליה את הכסא ממנו נפגעה.

המתלוננת עומתה עם הודעתה השנייה במשטרה מיולי 2008 [ נ/2], שם אמרה כי אינה יודעת אם הנאשם התכוון לפגוע בה (אם כי עמדה על דבריה, שהנאשם כיוון את הכסא לעברה), ומסרה כי היתה מבולבלת אולם מהלך הדברים, כפי שתיארה אותם, ומבטו של הנאשם, לא מותירים מקום לספק בדבר כוונתו. 

המתלוננת מסרה, כי היא אמנם כועסת מאוד על הנאשם, אך תלונתה אינה נובעת ממניע של תביעה אזרחית עתידית או מחמת פיטוריה.

עוד יצוין, שבהודעתה הראשונה [ נ/1] שנגבתה בבית החולים כשבוע לאחר המקרה, תיארה המתלוננת ש"הוא הסתכל עלי במבט של רצח, לקח כסא, התקדם לעברי, הרים אותו הכי גבוה והכי חזק שהוא יכול והשליך אותו לעברי. הרגל של הכסא פגעה בחלק השמאלי של הראש שלי". תיאור המקרה בכללותו בנ/1 תואם את תיאור המקרה בעדותה של המתלוננת.

אסף נוריאלי, נכח במקום וישב בעמדת המזכירה במסדרון בו אירע המקרה, שם עסק בהנהלת החשבונות של החברה. אסף אינו עובד החברה אלא עבד אצל רואה חשבון, ופעמיים בשבוע היה מגיע לחברה לביצוע העבודה.

הצדדים הסכימו על הגשת הודעתו של אסף חלף עדותו, וזו הוגשה וסומנה ת/4. במענה לשאלת בית המשפט הבהיר אסף שהוא לא ראה את שהתרחש, כיון שהביט במסך המחשב, אך שמע שהמתלוננת אמרה לנאשם "למה זרקת עלי כסא? אתה מטורף?", והפנה לנוסח המדויק של הדברים בהודעתו.

אסף ענה לשאלות הסניגור ומסר שהנאשם ערם כסאות במסדרון, ואפשר שהערימה התמוטטה כשהנאשם השליך כסא על הערימה. אולם, אסף הדגיש שאין זו אלא מסקנה או סברה שלו, כיון שלא ראה כאמור את שהתרחש, אלא הסיק זאת על-סמך צליל של כסא נחבט בכסא. מייד לאחר האירוע נעלמה המתלוננת, ואסף לא ראה אותה.

בהודעתו ת/4, סיפר אסף שהנאשם הוציא את הכיסאות מחדרו, תחילה ערם אותם בערימה ובהמשך זרק את הנותרים לראש הערימה, שהלכה וגבהה. המתלוננת יצאה מחדרה, נעמדה ליד הערימה וביקשה מהנאשם שיפסיק לזרוק את הכיסאות. הנאשם המשיך עד שהערימה התמוטטה והכיסאות נפלו, או שהנאשם פגע במתלוננת שלא במתכוון. אסף לא ראה שהמתלוננת נפגעה אך שמע את צעקתה "מה אתה מטורף, זרקת עלי כסא". עם-זאת, ציין אסף שלא ראה את שהתרחש כיון שהיה שקוע במסך המחשב שמולו.

אסף ציין, שהנאשם כלל לא דיבר איתו, ובודאי שאסף לא עזר לנאשם להוציא כיסאות מחדרו.